החרדה מפני הסכנה הפוטנציאלית במקומות המעוררים אותה, איננה פרופורציונלית למצב במציאות; אבל, האדם מפתח נטייה חזקה להימנע ממקומות כאלו, או ללכת אליהם בליווי בלבד.

לכן, זוהי אחת ההפרעות המגבילות ביותר, במקרים של הסתגרות בבית, או פיתוח תלות חזקה באנשים מוכרים המהווים "רשת ביטחון".

​

הלוקים באגורפוביה, גם אם הם מנהלים שגרת חיים של עבודה, לימודים, משפחה וכדומה, ההימנעויות שהם גוזרים על עצמם עלולות לצמצם את ה"אזור הבטוח" שלהם ולפגוע באיכות חייהם  בתחומי הקשרים והיחסים, בעבודה ובלימודים, בפעילות פנאי וכמעט בכל תחום. בנוסף, נפגעת תחושת הערך העצמי שלהם. 

​

כאשר האדם, הלוקה באגורפוביה, אינו נמצא במרחב שנתפס בעיניו כ"בטוח", הוא עשוי לחוות מצוקה גדולה ותסמינים גופניים, רגשיים ומחשבתיים כמו של התקף חרדה.

 

הטיפולים הפסיכולוגים שנמצאו במחקרים כיעילים ביותר לאגורפוביה הם טיפולי CBT ו- ACT.

במקרים מסוימים משלבים בטיפול תרופות נוגדות דיכאון.