אגורופוביה

AdobeStock_747358.jpeg

אגורפוביה היא פחד מהמצאות במקומות בהם עלול להיות קושי או מבוכה להימלט או לקבל עזרה במקרה חירום. אלו יכולים להיות מקומות סגורים, צפופים או הומי אדם, או לחילופין, מקומות מבודדים או מרוחקים מהבית.

במקרים רבים אגורפוביה קשורה להפרעת פאניקה. האדם, שחווה בעבר לפחות התקף חרדה אחד, מפתח פחד מפני מקומות או מצבים שאינם ב"אזור הבטוח" שלו (בדרך כלל הבית), אשר בהם עלול להתרחש התקף חרדה נוסף, ללא יכולת להיחלץ או להיעזר.

זהו בעצם 'פחד מהפחד', או 'חרדת ציפייה', ומתלווים אליה רגשות של בושה ותסכול.

 

הטיפול באגורופוביה כולל:

  • זיהוי התפיסות והאמונות ה'מזיקות' לגבי הסימפטומים הגופניים או לגבי התקפים

  • טיפול במחשבות המגבירות את החרדה

  • טכניקות הרגעה וויסות רגשי

  • חשיפה הדרגתית למצבים מעוררי חרדה ופיתוח יכולת הכלה שלהם

  • הגברת תחושת המסוגלות העצמית להתמודדות עם החרדה

החרדה מפני הסכנה הפוטנציאלית במקומות המעוררים אותה, איננה פרופורציונלית למצב במציאות; אבל, האדם מפתח נטייה חזקה להימנע ממקומות כאלו, או ללכת אליהם בליווי בלבד.

לכן, זוהי אחת ההפרעות המגבילות ביותר, במקרים של הסתגרות בבית, או פיתוח תלות חזקה באנשים מוכרים המהווים "רשת ביטחון".

הלוקים באגורפוביה, גם אם הם מנהלים שגרת חיים של עבודה, לימודים, משפחה וכדומה, ההימנעויות שהם גוזרים על עצמם עלולות לצמצם את ה"אזור הבטוח" שלהם ולפגוע באיכות חייהם  בתחומי הקשרים והיחסים, בעבודה ובלימודים, בפעילות פנאי וכמעט בכל תחום. בנוסף, נפגעת תחושת הערך העצמי שלהם. 

כאשר האדם, הלוקה באגורפוביה, אינו נמצא במרחב שנתפס בעיניו כ"בטוח", הוא עשוי לחוות מצוקה גדולה ותסמינים גופניים, רגשיים ומחשבתיים כמו של התקף חרדה.

 

הטיפולים הפסיכולוגים שנמצאו במחקרים כיעילים ביותר לאגורפוביה הם טיפולי CBT ו- ACT.

במקרים מסוימים משלבים בטיפול תרופות נוגדות דיכאון.