צבי כותב:

 

"האמת, כשאת מתחילה את השיעור באזכור של תנוחות, מצבים, ה"יאמות" וכו', אני לא כל כך עוקב-- אך מיד אני נעתר למוסיקה של קולך, לשקט שעוטף אותי, לרוגע שהולך וממיס את כל הגוף ואת כל המחשבות.

אחרי זה, הכול קל ושקוף-- כייף צרוף. אני כאילו מרחף בהנאה בכל השיעור. והופ-- והשיעור נגמר!

 

ובין לבין, אני מבצע את תנוחות, מעודד מהקול הערב אך הסמכותי, והביטחון והעידוד שאני מקבל, גם מול המגבלות המולדות שלי.

 

אף פעם אין לי תחושה של חריג- להפך: תמיד מעודד מהגישה החיובית שלך, ומנסה לפעמים גם דברים שאני יודע שאני לא יכול בעצם לבצע, אך כייף לנסות .

 

אני מודה לך, ומחזק את ידייך בכל כוחי."

 

צבי