חרדה חברתית

טיפול בקשיים חברתיים ותקשורתיים

בני האדם הם יצורים חברתיים. הצורך בקשר ובהשתייכות הוא בסיסי ואנושי.

אנו מצויים בתוך מצבים חברתיים בכל תחומי חיינו, בבית, בלימודים, בעבודה, בסידורים יומיומיים, במערכות יחסים.

חרדה חברתית היא פחד מוגזם וממושך מפני אחד או כמה מצבים חברתיים כמו לדוגמא: פגישות או שיחות עם אנשים, ביצוע פעולות כמו אכילה, כתיבה, דיבור בטלפון וכדומה בנוכחות אנשים, השתתפות באירועים חברתיים, עמידה במוקד תשומת הלב, ועוד.

במוקד החרדה החברתית קיים פחד ממבוכה או השפלה; החשש הוא משיפוטיות וביקורת של אחרים על הביצוע והתפקוד של האדם בסיטואציות חברתית.

חרדה זו מלווה בדרך כלל בתסמינים גופניים חריפים כמו: דופק מואץ, הזעה, הסמקה, רעד, גמגום, קוצר נשימה, אי נוחות בבטן, דחיפות במתן שתן ועוד.

לפיכך, קיים גם חשש ניכר שמא אחרים יבחינו בסימפטומים של החרדה.

האדם בדרך כלל מכיר בכך שהפחד קיצוני או בלתי הגיוני, אך המצוקה באירועים הללו ממשיכה להיות גבוהה. לכן, מתפתחת 'חרדת ציפייה' ונטייה חזקה להימנע מהמצב החברתי המפחיד.

הציפייה החרדה וההימנעות מסיטואציות כאלו פוגעים משמעותית בתפקוד המקצועי או הלימודי, בשגרת החיים, ובקשרים חברתיים של הלוקה בחרדה חברתית.

הטיפול היעיל והמוכח ביותר בחרדה חברתית הוא טיפול פסיכולוגי ממוקד בגישת CBT; לפעמים טיפול תרופתי או שילוב של שניהם.

הטיפול בחרדה חברתית מתמקד ב: 

  • הקניית מידע לגבי המנגנון המגביר את החרדה, לפני, בזמן, ואחרי האירוע החברתי

  • זיהוי האמונות והמחשבות המתעוררים במצבים אלו

  • הרחבת יכולת ההכלה למחשבות המגבירות את החרדה

  • שינוי אמונות ומחשבות בלתי מסתגלות, באמצעות עבודה קוגניטיבית, משחקי תפקידים, טכניקות של פתרון בעיות, תנועה, הרפיה ודמיון

  • טכניקות הרגעה וויסות רגשי

  • פיתוח ואימון בכישורים חברתיים כמו: יוזמה, הקשבה, הבעת רגשות וצרכים, אסרטיביות, אמפתיה לאחר, ועוד

  • התנסות הדרגתית בדימיון ובמציאות במצבים חברתיים מעוררי חרדה

  • הגברת תחושת המסוגלות והביטחון העצמי,  כדי שיהוו בסיס לאינטראקציות חברתיות

כישורים חברתיים

ההשתלבות הטובה במערכות חברתיות תלויה ברובה ביכולות הבין-אישיות והמיומנויות או הכישורים החברתיים של האדם.

כישורים חברתיים נרכשים ומתפתחים במהלך החיים. הם מושפעים מסביבת הגידול הקרובה, מהתרבות והחברה המורחבת, ומתוך האישיות וההתפתחות האישית מבחינה רגשית וקוגניטיבית.

מתבגרים ובוגרים בעלי קשיים חברתיים חווים מצוקה גדולה, לעיתים דחייה חברתית, בדידות, ערך עצמי נמוך, דיכאון וחרדה. התגובות ההתנהגותיות למצוקה זו נעות בין היסתגרות והימנעות מחברה לבין עימותים רבים, התפרצויות זעם, ופגיעה באחרים.

הסיבות לקשיים חברתיים יכולות להיות מתוך לקויות מולדות (קשיי קשב וריכוז, קשיי ויסות חושי, קשיי תקשורת על הספקטרום האוטיסטי, וכדומה), קשיים רגשיים ונפשיים, אירועי חיים טראומטיים, סביבה חברתית שאינה מאפשרת אימון וחיקוי של כישורים אלו או אפילו דוחה ופוגעת בפרט הספציפי המצוי בה.