טיפול בכעסים בגישה קוגניטיבית-התנהגותית

קופצים לי הפיוזים, מה אני יכול לעשות?

טיפול בכעסים והתקפי זעם בגישת CBT

האם אתה מסתובב עצבני וכועס על כולם סביבך? האם אתה חש שאתה מתפרץ בזעם בלתי נשלט לעיתים תכופות מידי? האם אתה מפעיל תוקפנות, למרות שאתה יודע שאתה פוגע באנשים סביבך, כולל היקרים לך, וגם לך זה מזיק?

הזעם פשוט "קופץ" לך במהירות הבזק, ולעיתים קרובות אתה מתחרט לאחר מעשה ונכנס למצב רוח ירוד.

אולי חשבת שאין לך שליטה בעניין, אתה בעל "פתיל קצר" וזה "האופי" שלך, שאיתו נולדת.

ודאי תשמח לדעת שאתה יכול לשנות זאת. גם אם יש לך את כל הסיבות שבעולם לכעוס, אתה מסוגל להבחין בין רגש הכעס לבין הביטוי שלו, למתן את התגובות לאירועים וגם להפחית את עוצמת הכעס שמשתלט עליך מבפנים.

כדאי לך ללמוד לנהל את הכעסים שלך כדי שהם לא ישתלטו עליך.

להמחשת יעילות הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT) לרכישת כלים לניהול כעסים, בחרתי בתאור מקרה מן הקליניקה.

תאור המקרה:

שלומי, גבר בשנות הארבעים לחייו, אינטיליגנטי ונחמד, בעל מקצוע הנדסי מבוקש ובעל משפחה, הגיע אלי לאחר שאשתו איימה שתתגרש ממנו ולאחר שהחליף שלושה מקומות עבודה במהלך של שנתיים. מיד בפגישה הראשונה נראה היה שהוא מודע להתפרצויותיו ולתוצאות הקשות שהן מביאות עליו. שלומי ספר על סיכסוכים שקורים לו בעבודה, אשר בעטיים הוא פוטר מספר פעמים. מה שהכי כאב לשלומי היו הפגיעות שפגע באשתו וילדיו והעובדה שלא סיפק להם ביטחון כלכלי בגלל התקופות בהן היה מובטל. שלומי חשש לאבד את משפחתו. לדבריו, הוא היה כעסן מאז ומתמיד. בתור ילד היו לו בעיות רבות בביה"ס וגם בבית. הוריו היו צועקים ומתפרצים, זה על זו וגם על הילדים והרבו להעניש אותו ואף להכותו.

שלומי ניסה בעבר מיני טיפולים פסיכולוגיים, בעקר בהיותו נער. מסקנתו היתה שאינו יכול להשתנות משום היותו "חמום מוח" כתורשה מהוריו וזה טבוע באישיותו. בכל זאת רצה לנסות טיפול נוסף בגלל האיום של אשתו לעזבו, אשר סירבה ללכת לטיפול זוגי, בטענה שהבעיה היא אצלו.

מה קורה לשלומי כשקופצים לו הפיוזים?

כמו כולנו, שלומי חווה בחיי היום-יום מצבים מתסכלים, לחץ, עומס, ושלל אירועים "מרגיזים". שלא כמו כולנו, שלומי מגיב לכל אחד מהם בהתפרצויות זעם - הוא צועק, מקלל, שובר חפצים ומתנהג באגרסיביות כלפי הסובבים אותו. משחר ילדותו שלומי הרגיש מקופח ובלתי מוגן ולמד להילחם על מקומו וצדקתו. הוא מכיר היטב את החום ש"עולה לו לראש", את דפיקות הלב המואצות והמתח בשרירים. הוא מתקשה לחוות רגשות אחרים, מלבד כעס. במגוון רחב של אירועים, תוך שברירי שניות חווה, "התפרצות געש", אשר בסיומה הוא מרגיש מרוקן וזועף, לעיתים אף מדוכא ושטוף ייסורי מצפון.

זיהוי ושינוי של "מחשבות כעס":

שלומי מודע לכך שההתפרצויות שלו הן דרך התמודדות שאיננה יעילה. בעצם יוצא שכרו בהפסדו. שוחחנו על ההשפעה של המחשבות על ההרגשה וההתנהגות. לא האירועים החיצוניים גורמים לו להתפרץ, אלא הפרשנות שהוא נותן להם. שלומי התחיל לנהל מעקב אחר המחשבות שקופצות לו לראש לפני ההתפרצות. הוא שם לב עד כמה הוא שיפוטי כלפי אחרים וכלפי עצמו. כולם נחשבים בעיניו טיפשים, לא צודקים, לא מתחשבים וכדומה. הוא האמין שרק באמצעות ההתפרצות הוא משיג את מה שמגיע לו ומונע מאחרים לנצל אותו, שהוא חייב להתפרץ פן יתפוצץ, ושאינו מסוגל לשלוט בכעס. שלומי הבין שאמונותיו שגויות ובעצם מלבות אצלו את הזעם ולא מאפשרות לו לפתור בעיות וקונפליקטים באופן יותר נינוח ויעיל. יחד יצרנו רשימה של מצבים מכעיסים ודירגנו את רמת הכעס ששלומי חווה בהתרחשותם. תיעדנו את "המחשבות החמות" המלבות אצלו את הכעס, והצענו מחשבות חלופיות המספקות פרשנות יותר ריאלית ומתונה למצב. בהתחלה שלומי "לכד" את המחשבות המוטעות שלו בדיעבד, לאחר התפרצות. בחדר הטיפולים, עשינו תרגילים בדמיון מודרך, בהם שלומי דמיין מצבים שונים מעוררי כעס, תרגל מחשבות מתמודדות וחש את השינוי בהרגשתו הפיזית והרגשית.

שליטה בסימפטומים גופניים:

חלק מהעבודה בטיפול בכעסים היא לזהות את הסימנים המקדימים לכעס, אותן תחושות גוף חזקות (חום, כיווץ שרירים, דפיקות לב וכו') אשר גם הן תורמות להתלקחות המהירה. למדנו שיטות שונות של הרפיה, אשר שלומי תרגל מידי יום. ההרפיות אפשרו לו יתר נינוחות במהלך היום, ובהמשך גם שימשו אותו במצבי הכעס עצמם. בטיפול, שלומי תרגל את ההרפיות בזמן שדמיין סיטואציות מכעיסות והרגיש כיצד ההרפיה מרככת וממתנת את תחושות הגוף וגם את רגש הכעס.

ויסות רגשי:

שלומי למד להכיר ולזהות רגשות בלתי נעימים אשר "ישבו מתחת" לכעס. רגשות כמו עלבון, תסכול, פחד ועוד, אשר בעבר לא הכיר ולא נתן עליהם את הדעת משום שתמיד הכעס קפץ ו"כיסה" אותם. שלומי השתמש בכתיבה ובציור כדי להבין את רגשותיו האמיתיים, לקבל את עובדת קיומם, וגם להביע אותם. לעיתים "הוציא קיטור" באמצעות ריצה או האזנה למוזיקה סוערת. הוא פיתח את היכולת שלו להכיל רגשות אלו מבלי לעשות פעולות תגובתיות קיצוניות המכוונות החוצה, ולארגן מחדש את ה"מחשבות החמות" שקפצו לו לראש.

שליטה בהתפרצויות הזעם:

שלומי חזר וטען שההתפרצות "קופצת" לו כל כך מהר שאינו מספיק להתחקות אחר מחשבותיו בזמן אמת ובודאי לא לשנותן. עבדנו על הפסקת התפרצות לפני שהחלה או מיד בתחילתה. שלומי נהג להתפרץ בישיבות עבודה. סיכמנו על "הכנה נפשית" לפני מצבים "מועדים לפורענות", על עירנות לתסמינים הגופניים, על התרחקות זמנית ממצבים טעונים ועוד טכניקות להשהיית התגובה הספונטנית שלו, תוך הרפיה ודיבור עצמי מתמודד ומרגיע.

התמודדות עם כעסים בחיי היום-יום:

ברשימת המצבים המרגיזים של שלומי היו כמובן גם מצבים שאכן מרגיזים או קשים. עבדנו ביחד על מיומנויות של פתרון בעיות ועל מיומנויות התקשורת שלו, כדי שיוכל להעביר את המסרים שלו באופן אסרטיבי אך לא אגרסיבי. שלומי חזר ותרגל את כל הכלים שרכש בטיפול (הרפיות, אמירות מתמודדות, הסחת דעת, קטיעת הכעס באיבו, עקיפת בעיות צפויות ועוד) במצבים שונים בחייו. ההתפרצויות פחתו מאד בתדירות ובעוצמה שלהן ושלומי חש פחות זועף במהלך היום.

בתום שבעה חודשים מתחילת הטיפול, שלומי הרגיש הרבה יותר בטוח ביכולתו לשלוט בהתפרצויותיו. הוא דיווח על כך שיש לו פחות ויכוחים בעבודה ואנשים מתקרבים אליו יותר. גם בבית הרגיש שהאוירה יותר נינוחה.

לקראת סיום הטיפול מצאנו דרכים לחזור ל"מסלול" של שליטה, במקרים של מעידות והישנות הבעיה. במשך כמה חודשים נוספים שלומי נשאר איתי בקשר של פעם בחודש, כדי "לקבל זריקות עידוד וחיזוק" בתהליכי השינוי שהמשיך לעשות לבדו.

היתרונות בטיפול בכעסים בגישת ה- CBT שיישמנו:

שלומי הגיע לטיפול מאד סקפטי לגבי האפשרות של שינוי. הצעדים הראשונים בטיפול היו לגלות מה הן אותן אמונות ומחשבות שמשאירות אותו באותו מצב ואף מגבירות את הבעיה. שימוש במודלים הקוגניטיביים הגביר אצל שלומי את האמונה שהוא יכול להשתנות. חשיפת התחושות הפיזיות המתלוות לכעס, ההרפיות והטכניקות להפסקת הכעס באיבו נתנו לשלומי הרגשה של שליטה, שהגבירה אצלו את המוטיבציה לשינוי.

המיומנויות החדשות שרכש לתקשורת בינאישית ולפתרון בעיות הראו מיד תוצאות בשטח. כך בזמן קצר יחסית שלומי רכש כלים מעשיים לחיי היום-יום. התוצאות החיוביות עודדו אותו לקחת אחריות אישית לשינוי התנהגותי ולהמשך טיפול עצמי, כשהקשר בינינו נותר ל"חיזוק" ולמקרי "חירום" בלבד.