טיפול בפוביה ספציפית, בגישה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT)

ידידו הטוב של האדם? אותי זה מפחיד
טיפול בחרדה ובפוביה ספציפית, בגישה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT)
עמית, נערה נבונה וחביבה בת 15, הגיעה אלי בלוויית אמה. האם הציגה את עמית כילדה אחראית, יצירתית ומוכשרת וגם רגישה מאד. בבית הספר, עמית משדרת ביטחון. היא תלמידה טובה במקצועות שמעניינים אותה, אוהבת בעקר ספרות ושירה, ציור ופיסול. יש לה כמה חברות בביה"ס, אך בשעות אחה"צ היא ממעטת לצאת מאחר והיא פוחדת מכלבים. לאחרונה המשפחה עברה לגור במושב וכמעט כל השכנים הם בעלי חיות בית. הפחד של עמית התגבר והיא מספרת שכעת היא פוחדת גם מחתולים. היא נמנעת לחלוטין מיציאה מהבית בשעות הערב, עוקפת חצרות בהן כלבים נובחים, חוששת מחתולים שקופצים מן הפחים. רגעי הפחד הגדולים שלה הם בירידה מהסעת ביה"ס בצהרים. במקרה מסוים כמעט נדרסה, בירידה חפוזה אל הכביש כדי להימלט מכלבלב שהלך על המדרכה. אמה של עמית מודאגת במיוחד מן ההסתגרות שלה בבית והתלות שהיא מפתחת בליווי של הוריה או אחותה הגדולה. בגיל בו חברותיה נהיות יותר ויותר עצמאיות, עמית נסגרת ונמנעת. היא הפסיקה ללכת לחוגים ולבקר את חברותיה השכנות. היא לא יכולה לעזור בקניות, ללכת לבד לספריה, לדואר או למרפאה, או אפילו לחזור לבד מן ההסעה במרחק של 300 מטר מן הבית.
הערכה והבנה של הפחד:
עמית סיפרה על התחושות הגופניות המפחידות שהיא חווה כאשר היא בקרבת כלב או חתול – דפיקות לב עזות, רעידות, זיעה קרה ומחשבות קטסטרופליות על פציעה אנושה מנשיכות או שריטות. עמית לא זכרה מקרה בו הותקפה על ידי כלב או חתול, אך סיפרה על סרטים שצפתה בהם על תקופת השואה, ועל נשיכת כלב שחוותה חברתה לכיתה. לפני המעבר למושב היה למשפחה שכן אחד עם כלב גדול ושחור שהרבה לנבוח. עמית דמיינה סצנות מהסרטים שראתה על כלבים התוקפים בני אדם. במושב היו הרבה כלבים שהסתובבו חופשיים והרבה חתולים שהתגודדו סביב הפחים. עמית חששה מחתול שיקפוץ במפתיע מפח, או מכלב שירדוף אחריה. התחלנו בדיון על פחדים, שהם רגשות בסיסיים, ועל תפקידם החשוב בחיי הנפש. שוחחנו על התגובות הגופניות הטבעיות הנוצרות מן הפחד, על האפשרות לשלוט בהן ועל הקשר בין תחושות אלו לבין המחשבות וההתנהגות. קבענו שהמטרה הטיפולית אינה להכחיד את הפחד לגמרי, אלא להפחיתו עד לרמה שעמית תוכל לתפקד כרגיל. בנינו סולם כמותי להערכת עוצמת הפחד, ועמית התחייבה לתרגל בבית מטלות שנקבע ביחד בטיפול. דגש רב הושם על הסבר פסיכו-חינוכי כיצד הבעיה נשמרת ואף גוברת על ידי ההימנעות מפגישה בבעלי החיים. ההתנהגות הנמנעת יוצרת מעגל של חרדה המחזק את עצמו ומתרחב, כדוגמת הפחד החדש של עמית מחתולים.
סימפטומים גופניים והפניית קשב:
למדנו הרפיות שונות ונשימות מרגיעות ועמית תרגלה יום יום בבית בעזרת הרפיות מוקלטות. במפגשים הראשונים, עצם השיחה על כלבים וחתולים עוררה אצל עמית תחושות פיזיולוגיות חזקות. עשינו כמה תרגילים גופניים שעוררו את אותן תחושות. כך עמית הבינה שחלק ניכר מהפחד שלה הוא מן הסימפטומים המתעוררים בגופה, גם ללא נוכחות בעלי חיים. התרגול בסביבה התומכת אפשר לה להבין הן את הטיית הקשב שלה לתחושות אלו, הפרשנות המוטעה שהיא נותנת להם (המעלה את רמת הפחד), והן את יכולתה להשקיט מעט את אותם תחושות גוף. דרך האינטרנט הרחבנו את הידע של עמית על כלבים וחתולים ועל זיהוי יותר נכון של תוקפנות מצדם. כך יצרה עמית מעין קירבה, אם כי ווירטואלית, לבעלי החיים והיא החלה לחוש קצת יותר ביטחון ביכולתה לזהות אם הם ידידותיים או "מסוכנים".
הסתגלות הדרגתית:
חלק חשוב בטיפול בחרדה ובפוביה הוא המפגש עם מושא הפחד. ערכנו רשימה של כ-15 מצבים מעוררי חרדה שעמית נתקלת בהם בחיי היום יום שלה. בנינו מדרג של מצבים, לפי מידת הפחד שעמית חשה, בהתאם לקרבה המרחבית שלה לכלב או לחתול, לגודל בעל החיים, לעוצמת הקולות שמשמיע, למשך הזמן שעליה להיות במחיצתו, להמצאות חציצה ביניהם, להימצאות אדם אחר בסביבה, וכדומה. עמית קבעה באופן סובייקטיבי את רמת הפחד ההתחלתית שלה עבור כל מצב. בדקנו באלו "פעולות ביטחון" היא משתמשת, כמו בריחה בריצה, קפיצה לכביש, לחיצה מוגברת על ידי המלווה, או הימנעות מוחלטת ממעבר באזור מסוים או ברחוב. עמית החלה להיות מודעת לקשב הרב שלה ב"גירויים המפחידים" (כמו פח, גדר, גומחה, קולות רחוקים), לעומת חוסר תשומת לב לסביבה הכללית, לכביש, למכוניות ולאנשים. לכל מצב במדרג תרגלנו תחילה בדמיון ואח"כ במציאות את ה"חשיפה" לגירוי המאיים, תוך שימוש בכלים שלמדה להרגעת העוררות הפיזית שנוצרה והפחתת ההתנהגויות המגוננות. שוחחנו על הרגשות, המחשבות והתחושות שלה במצבים השונים, ועל דרכים לשנות את התגובות האוטומטיות שלה. עמית תרגלה ולמדה לקבל את הסימפטומים יותר בנחת, לתת לעצמה הסברים הגיוניים לגבי העובדות ולשנן "מנטרות" (משפטים מעודדים), עד שהגיעה לתחושת רגיעה, או הורדת עוצמת הפחד לרמה נסבלת. רק לאחר שהרגישה ביטחון בשלב מסוים עברנו לשלב הבא, לחשיפה במצב שנתפס אצלה יותר "מאיים".
שינוי מחשבות ואמונות:
לעמית היתה תפיסה די מקובעת לגבי כלבים וחתולים, שהם בעלי חיים בלתי צפויים ותוקפניים. בנוסף, עמית חשבה שהיא לא תוכל לברוח או להתמודד עם בעל חיים במקרה תקיפה, ולכן עדיף לה לא להיות בסביבתם. אך עמית הבינה שמרחב המחיה שלה הלך והצטמצם בגלל ההסתגרות בבית. כמו כן, בעקבות הלימוד על סוגים שונים של כלבים וחתולים ועל הטיפול בהם, החלה לחשוב שהיא מגזימה בהערכת הסכנה מהם. בבניית המדרג וכתיבת משפטים מעודדים, עמית יצרה הפרדה בין מצבים מפחידים "באופן אובייקטיבי" (סוגי כלבים מסוימים, חשיפת שיניים, נהמות, שפת גוף מאיימת) לבין בעלי חיים ידידותיים. ברוב החשיפות במציאות, בחנויות של חיות מחמד, בפארקים, בחצר ביה"ס ובשכונה התלוותה אליה אחותה, שאינה פוחדת מכלבים. עמית הפסיקה לאחוז ביד אחותה וחזרה ואמרה לעצמה דברים שהחלה יותר ויותר להאמין בהם, כמו: "חיות מבויתות אוהבות אנשים", "פוחד ממני יותר מאשר אני ממנו", "רוצה ללקק ולשחק איתי", "אני מסוגלת להתגבר על הפחד שלי". ריבוי ההתנסויות עם סוגים שונים של כלבים וחתולים, בהקשרים ובמקומות שונים נתן לעמית ביטחון ביכולתה להשתמש בכלים שלמדה ולהתמודד עם הפחד שלה. את ההתנסויות האחרונות עשתה לבדה.
שימור והרחבת התוצאות:
על מנת לבסס ולהעמיק את תוצאות הטיפול בחרדה ובפוביה, יש להתארגן למצב של הישנות הבעיה. לקראת סיום הטיפול כתבנו ביחד "מחברת סיכום" עם כל הכלים שעמית רכשה וכן הצעות להתמודדות במקרה שהבעיה תחזור. המסר הכללי מהטיפול היה, שאכן לעיתים חתול קופץ או כלב נובח זה לא נעים, אך זה לא כל כך נורא, יש לה כלים והיא מסוגלת להתגבר על המצב ועל הפחד. אם זהו מקרה שהיא מתקשה להשתמש בכלים, עליה להבין שזהו מקרה אחד שאינו משקף לגבי מקרים אחרים והיא יכולה "לחזור למסלול של התמודדות טובה", לחזור ולתרגל במצבים פחות מאיימים, לחזור ולשנן את הכלים והמנטרות, כפי שעשתה בטיפול. עמית החליטה והחלה לתרגל בעצמה את הכלים גם בפחדים אחרים שהתגלו בטיפול, כמו פחד ממקקים, לטאות ועכבישים. אין ספק, ששיתוף הפעולה של עמית עזר לה להתגבר על הבעיה שלה בזמן קצר יחסית. עמית יצרה הכללה ובנתה אמון בעצמה ובמסוגלות שלה להתמודד עם פחדים שונים. בזכות הבנת המנגנון של החרדה, אמפתיה לעצמה ולרגשותיה, הכלים הרגשיים, הקוגניטיביים, הגופניים וההתנהגותיים שרכשה, חיפוש מידע ושינוי חשיבה, היא קבלה ביטחון רב ביכולתה להתמודד עם קשיים באופן כללי, והיא חדלה לתייג עצמה כ"פחדנית והיסטרית" כפי שהגדירה בתחילת הטיפול.